פורמולת פטנט אישית

רפואת הצמחים הסינית התפתחה אלפי שנים ,במקביל להתפתחות הדיקור הסיני, כאשר הרופאים הסיניים שמו לב שצמח זה או אחר היווה פתרון לבעיה בריאותית. באיסוף הצמחים נלקח בחשבון אזור הצמיחה, תקופת הקטיף כאשר צבעו היה כזה או אחר, טעמם של הצמחים היוו קו מנחה כאשר המתוק מחזק והחמוץ משחרר תקיעות ועוד.

בהדרגה נלמדו גם התנאים בהם רצוי ליטול את הצמח, באיזה מינון ניתן הצמח לכל בעיה ובעיה. הסינים שמו לב כי שילובם של מספר צמחי מרפא בטיפול, הביא להטבה בולטת יותר מאשר מתן צמח בודד. במהלך השנים למדו הרופאים כי יש צמחים בעלי השפעה חזקה יותר ומיקומם בראש הרשימה. צמחים אלו נקראו "צמחי הקיסר". כמו לכל קיסר יש שרים ויש גם חיילים כך דורגו גם צמחי המרפא. תפקידו של כל צמח להפעיל את מערך הריפוי בגוף. "השרים" תומכים בכך, ו"החיילים" מבצעים בשטח את פעולת הריפוי ואילו הקיסר "דואג" שכל הצמחים יגיעו למטרתם העיקרית.

ללא תופעות לוואי

בדרך של שילוב צמחים, נמנעות תופעות לוואי שלהם. כל צמח מגובה ב"שר" או בפעולת "החיילים". השרים מונעים מן הקיסר להסתבך בתופעות לוואי בכך שהם מתווים את המדיניות הנכונה. התוצאה מפתיעה ומוכיחה עצמה לאורך אלפי שנים. מחלות רבות כולל פנימיות וקשות, מגיבות היטב לטיפולי צמחי מרפא סיניים.

חשיבות האבחון

לפני תחילת הטיפול ברפואה הסינית, חשוב ביותר להגיע לאבחנה המדויקת מדוע האדם פיתח את המחלה. האם הבעיה הבריאותית נובעת מחום פנימי? האם קיימת בגופו לחות פנימית, חמה או קרה? האם הדם חם? האם התפתחה סטגנציה (עצירה) של הדם כתוצאה מן המצב? האם לטפל בבעיה ישירות באיבר המעורב או שנפעל בעקיפין? כלומר, האם נטפל בלב ישירות, או דרך הכבד, הכליות, הטחול-לבלב והריאות? האם שחרור הלחות החמה יפתור לחולה את הסטגנציה? מדוע נוצר מחסור באנרגית היין או היאנג? האם הבעיה נוצרה ישירות באיבר החולה או בשל חוסר דם? ועוד שאלות אשר הרופא חייב לתת עליהן את הדעת לפני תחילת הטיפול. בהתאם לכך עליו לקבל החלטה נכונה על אופן הטיפול. לאחר קביעת אסטרטגיית הטיפול, התוצאות מפתיעות בעצמתן.

באיזה אופן נלקחים צמחי המרפא הסיניים

בסין עדיין חולטים את צמחי המרפא ושותים אותם כתה לאורך כל היום. הם מבשלים את הצמחים במשך כשעתיים ויותר, מסננים את הנוזל ושומרים אותו למשך יום אחד בלבד. כך חוזרים על הטיפול מדי יום ביומו. זוהי למעשה הדרך הטובה ביותר אך לא מתאימה לאדם המערבי.
הדרך בה אנו בני תרבות המערב מעדיפים ליטול את צמחי המרפא הסיניים היא, בתוך כמוסות המכילות תערובת של צמחים כתושים, ולבלוע שלוש פעמים ביום.

יעיל יותר לשתות את האבקה בתה שלוש פעמים ביום. ופה חייבים יותר להקפיד על הקדמת השתייה לפני הארוחה, בשונה מרוב הכמוסות, בהן מי ששכח יכול לבלוע את הכמוסות אחרי האוכל תוך ידיעה כי מידת הספיגה פחתה בפחות מ-10% וזה לא נורא. ברפואה הסינית זה משמעותי יותר.
דרך נוספת להכנת צמחי המרפא הסיניים היא מיצוי אלכוהולי של הצמחים. דרך זו נוחה יותר לטיפול בילדים ובאנשים המתקשים לבלוע או לשתות תה שאינו טעים במיוחד. כל הדרכים הללו יעילות ותוצאות הטיפול בצמחי מרפא סיניים בהחלט טובות. קיימים הבדלים במחיר בין צמחי מרפא במיצוי, בחליטה או בכמוסות, אך מה שטוב לאדם זה גם מה שמומלץ עבורו.

ההבדל בין צמחי מרפא סיניים לצמחי מרפא מערביים

צמחי המרפא מוכרים עוד מימי קדם גם באזורנו. הרמב"ם שנחשב לרופא דגול והתמנה לרופאו של מלך מצרים, השאיר אחריו רשימה ארוכה של צמחי-מרפא. אך יש לציין שקיים שוני מהותי בין הטיפול בצמחי המרפא הסיניים לבין צמחי המרפא של הרמב"ם או צמחי המרפא המערביים בכלל.
השוני המהותי הוא בכך שברפואה הסינית מטפלים בעזרת שילוב של צמחים ולא בצמח אחד או שניים. ברפואה הסינית מטפלים בעזרת רשימה של עשרה עד עשרים צמחים בכל טיפול. ברפואת הצמחים המערבית וברפואת הרמב"ם, המוכרת כ"פיטו-תראפיה" מרשם הצמחים מורכב ממינימום צמחים. 

הבה נשתמש בצמחי המרפא ביעילות ונפיק מהם תועלת מבלי להזיק לטבע ולעצמנו.